פס, העיר השנייה בגודלה והעתיקה בערי המלוכה במרוקו, נחשבת כמרכז אומנויות מסורתיות, אוכלוסייתה מונה כ-2 מיליון תושבים.
העיר פס מחולקת לשלוש ערים:
ויל נובל – העיר החדשה, נבנתה על ידי הצרפתים בתחילת המאה ה-20.
פס לג'דיד – תוכננה ונבנתה על ידי המרינידים במאה ה-13.
פס-אל באלי (המדינה העתיקה) – נבנתה על ידי אידריס ה-2 בשנת 789, עם 9.400 סמטאותיה ושווקיה הססגוניים, מרכז אומנויות מסורתי של קדרות, נחושת, רקמה וטקסטיל, עיבוד העורות ועוד. פס אל-באלי הוכרה על ידי אונסק"ו כאתר שימור עולמי.
        
שער המדינה באב בו ג'לוד (שער העורות) בסגנון אנדלוסי מעוטר באריחי קרמיקה בצבעי ירוק (צבע האיסלאם) וכחול (צבע העיר).
מדרסת אבו-עינאניה על שם הסולטן המרינידי אבו-עינאן, מפוארת בסגנונה המורי אנדלוסי.

בית הרמב"ם – במדינה, בו מתגוררת כיום משפחה מוסלמית- בחזיתו שעון מים מגולף בעץ ארז.
מסגד הקיירואין, מהמסגדים הגדולים והעתיקים בעולם האיסלאם.
המלאח היהודי העתיק, שנבנה בתקופת המרינידים -בין חומותיו בית הכנסת אבן- דנאן, מהעתיקים שבבתי הכנסת במרוקו.

בית הקברות היהודי של פס הוא מהמאה ה- השמור והמתוחזק ביותר בין בתי העלמין במרוקו.

הקהילה היהודית בפס מהמאה ה-8 בה פעלו הוגים ופוסקים גדולים כמו רבי יצחק אלפסי (הרי"ף), הרמב"ם, רבי יוסף אבן מיגאש ורבים אחרים.
היהודים בפס ידעו תקופות של עליות וירידות, לפי יחסו של הסולטן בשלטון –
ב-1438 הוקם בפס המלאח הראשון במדינה והיהודים אולצו לגור בו – מחד המלאח אפשר הגנה על היהודים ומאידך, ריכוזם במלאח, הגדיל את הסיכון לפגיעה בהם. בתחילת החסות הצרפתית במרוקו, הותקפה הקהילה היהודית במלאח מה, שתועד כפוגרום במהלכו נהרגו 56 יהודים, מאות יהודים נפצעו ואחרים נותרו ללא בית לאחר שנבזז ונשרף.
ב-1947 מנתה הקהילה בפס כ-22.484 יהודים, ב-1951 עלו יהודים רבים לישראל ובפס נותרו כ-12.000 יהודים. כיום בעיר מספר משפחות יהודיות שכולן גרות בעיר החדשה.