רבאט בירת מרוקו – שוכנת במערב המדינה לחוף האוקיינוס האטלנטי. עבד אל מומין קבע בה מצודה ששימשה בסיס להתקפות, וקיבלה את שמה "ריבאט אל פתח" – המבצר  המנצח, מכאן שמה כיום.
רבאט עיר, שחומות סביב לה – הגנה מפני כובשים, אחת מארבע הערים המלכותיות – ערים ששימשו לחילופין ערי בירה של סולטנות מוסלמית במרוקו.

בעיר שוכנות שגרירויות זרות, שהופכות אותה לעיר השנייה אחרי קזבלנקה.
יעקוב אל מנסור הקיף אותו חומה עם מגדלים ושערים, שהמפורסמת בהם, "קסבת האודייה".

ההתיישבות בעיר החלה בהתיישבות פניקית ואחריהם התיישבו ברבאט הרומאים. המוסלמים המורים שהגיעו לרבאט סייעו להתפתחות העיר.
ברברים פיראטים, התאחדו יחד עם השכנה מעבר לנהר סאלה, ל"רפובליקה של בו-רגרג" (על שם הנהר החוצה ביניהן)  ותקפו כלי שייט ואוניות.
בתקופת החסות הצרפתית החליט המושל ליוטה להעביר את הבירה מפס לרבאט. כאשר מרוקו קיבלה את עצמאותה ב-1956, נבחרה רבאט על ידי המלך מוחמד ה-5 להיות בירת מרוקו.
ברבאט קבורים המלכים האחרונים בשושלת העלאווית – מוחמד ה-5 וחסן ה-2 בנו. גם ברבאט  נבנה מלאח ב-1807, ויהודי רבאט חיו בן כתליו. שמות הרחובות במלאח עדיין נושאים שמות יהודיים. במלאח היה בית ספר כי"ח – כל ישראל חברים.

את רבאט פוקדים מיליוני תיירים מידי שנה שבאים לבקר באתריה ההיסטוריים: טור חסן, מאוזוליאום המלכים העלאווים, קסבת האודייה ממנה צופים על נהר הבו-רגרג העובר בין שתי הערם סאלה  ורבאט, ונשפך לאוקיינוס האטלנטי. המדינה  הבנויה בסגנון אנדלוסי והשווקים הססגוניים, המוזיאון הארכאולוגי שמכיל תצוגה של אוסף כלי ברונזה ופסלים מהתקופה הרומית.